קליימברס - קהילת המטפסים של ישראל
טיפוס הובלה – "טיפוס ספורטיבי"

טיפוס הובלה – "טיפוס ספורטיבי"

בטיפוס הובלה המטפס עולה על קיר גבוה, בין 10 ל-40 מטרים ומטרתו להגיע לסוף המסלול או הכי גבוה שהוא יכול.

טיפוס הובלה נפוץ גם בטיפוס מצוקים טבעי, כאשר נאחזים במדפים, שקעים וסדקים בסלע, וגם בטיפוס על קירות מלאכותיים. שם אוחזים באחיזות טיפוס המחוברות אל הקיר בעזרת ברגים.

האתגר העיקרי – לעשות את כל הצעדים ברצף. כל צעד כשלעצמו לא מאתגר כמו צעד בולדרינג, אבל מסלול הובלה יכול לכלול עשרות צעדים!

טיפוס הובלה הוא אחד מענפי הטיפוס שהולכים להיות באולימפיאדה הקרובה יחד עם טיפוס ספיד וטיפוס בולדרינג.

Lead climbing wall

אז מה זה הובלה ואיך זה עובד?

טיפוס הובלה הוא הגרסה הבטוחה והפשוטה של הטיפוס המסורתי (טראד).

על המצוק או לאורך הקיר המלאכותי, מותקנות טבעות ברזל הנקראות "בולטים". הבולטים ממוקמים על הקיר/המצוק במרחק של בין מטר לארבעה-חמישה מטרים אחד מהשני לאורך הקו של המסלול.

המטפס עולה כאשר אל רתמת הטיפוס שלו מחוברים "ראנרים" כמספר הבולטים הנמצאים במסלול. "ראנר" הוא אמצעי אבטוח המורכב משתי טבעות בעלות "גשר" נפתח, והן מחוברות זו לזו ברצועה.

במהלך הטיפוס המטפס מחבר את הראנרים אל הבולטים, כך שטבעת אחת של הראנר מתחברת אל הבולט, ואל הטבעת השנייה הוא מחבר את חבל הטיפוס. פעולה זו נקראת "הקלפה".

ככל שהמטפס מתקדם, הוא מחבר את עצמו אל בולטים גבוהים יותר, כך שאם הוא נופל, הוא מחובר אל הבולט האחרון אותו "הקליפ".

החבל שאליו מחובר המטפס (בדרך כלל בקשר "שמינית" או "הצלה") עובר דרך כל הראנרים אליהם הכניס המטפס את החבל ומגיע אל "המאבטח". המאבטח מחובר אל החבל בעזרת "מכשיר חיכוך" (ATC / GRI-GRI / אחרים) שמתהדק על החבל כאשר הוא נמשך בפתאומיות למעלה (במקרה שמטפס נופל ובכך מפעיל לחץ מסיבי פתאומי).

תפקיד המאבטח הוא להעביר חבל במכשיר כאשר המטפס מתקדם וכאשר הוא נופל, וכן להחזיק את החבל בצידו השני של המכשיר כדי להוות אמצעי ביטחון למקרה שהמכשיר לא התהדק על החבל דיו.

בנוסף, מצופה מהמאבטח להתקדם אל המצוק בריצה כאשר המטפס נופל על מנת לעצור את התנופה שלו בהדרגתיות וכך ליצור נפילה "דינאמית", שהיא נעימה יותר למטפס.

אה! ולעודד כמובן⁦❣️⁩

זוגות זוגות

טיפוס הוא ספורט יחידני. כשאתם מטפסים זה רק אתם והמצוק. קרב בינכם לבין עצמכם, בניסיון להגיע לסוף המסלול. אבל, בשונה מטיפוס בולדרינג, כדי לטפס הובלה צריך אדם נוסף שיאבטח אתכם.

כך טיפוס הובלה מזכיר במקצת ספורט קבוצתי, כיוון שכדי לבצעו עליך לקבוע עם אדם נוסף. אתם תלויים האחד בשני, ואתם מבלים את היום ביחד.

אחד מכם מטפס, והשני מאבטח, ואז מתחלפים. כל אחד יכול לטפס מסלול אחר או שאפשר לטפס את אותו המסלול, ואז אפשר גם לדבר עליו ועל ה"בטא" שלו ("בטא" = איך לטפס בשפת המטפסים).

בעיקר כשמטפסים במצוקים טבעיים, עלולות להיות נפילות לא נעימות ואף מסוכנות ולא כל מכשירי החיכוך ננעלים באופן מלא, ולכן חשוב שהמאבטח שלכם יהיה מישהו שאתם סומכים עליו. מעבר לבחירה עם מי אתם רוצים לבלות את האימון, אתם גם שמים את ביטחונכם, ולעיתים את חייכם בידי האדם איתו אתם מטפסים. זה יוצר ביטחון הדדי וקשר קרוב באופן בלתי נמנע.

Lead climbing with a partner

פעם הגעת למעלה?

כן. כולם יכולים להגיע למעלה, וזה לא משנה אם הקיר בגובה 10 מטרים או 30. יש מסלולים בכל הרמות.

מסלול ארוך יותר לא בהכרח קשה יותר ממסלול קצר, ומסלול בקיר בעל שיפוע "שלילי", כמו במערה, לא בהכרח קשה יותר ממסלול בשיפוע "חיובי". אלה גורמים המשפיעים על קושי המסלול, אך גם נוחות האחיזה, המרחקים בין האחיזות והכיוונים שלהן. כל אלה יחד מרכיבים את רמת הקושי והדירוג של המסלול, החל מרמת מתחילים- 5a, ועד ל- 9c, רמת קושי שרק שני אנשים בכל העולם הצליחו "לסגור" (לבצע כהלכה מההתחלה ועד הסוף).

לרקוד על הקיר

אם תשאלו מטפסים איך משתפרים בהובלה, רובם יענו בלי למצמץ: אימוני סיבולת.

סיבולת שריר היא אכן גורם מרכזי בהצלחת מסלולי הובלה קשים. השריר שבדרך כלל מתעייף ראשון הוא שריר האמה. שריר האמה אחראי על סגירת האצבעות בידיים, ולכן הוא עובד קשה כאשר אנחנו אוחזים את האחיזות ומושכים את עצמנו בעזרתן למעלה.

מסלולי הובלה הם ארוכים, ולכן דורשים מאמץ ממושך משרירי האמה, דבר הגורם להפרשת חומצת חלב, הגורמת לשריר להתקשות ומקשה עלינו לסגור את האצבעות על האחיזות. מצב זה מכונה "פמפום".

לכן, הטיפ הראשון שתקבלו כדי לשפר את יכולות ההובלה שלכם הוא לעשות אימוני סיבולת, שבדרך כלל כוללים "סירקטים"- מסלולים מעגליים של צעדים רבים שמטרתם "לפמפם אתכם למוות", ובכך לגרום לשיפור הסיבולת השרירית שלכם.

אבל מה אם אפשר במקום להתחזק, להפוך את המסלול לקל יותר? ולא, אין כוונה בלהוסיף אחיזות או לחצוב בסלע.

הכוונה היא, ללמוד טכניקה, שתאפשר לכם להתפמפם פחות.

כמה טכניקות לדוגמא שנראה אצל מטפסים:

  • העברת משקל גוף בטיפוס מהידיים לרגליים, שהן חזקות יותר מטבען.
  • להרפות –  מטפסים מתחילים בעיקר נוטים לאחוז חזק מידי, בעיקר בגלל שהעליה לגובה מלחיצה אותם.
  • יישור ידיים – יישור הידיים תורם להקלה על שרירי הזרוע והגדלת טווח התנועה שלנו.
  • שמירה על קצב קבוע – חשוב לא פחות, כאשר כל עצירה לא הכרחית מעייפת אתכם.

טיפוס הובלה במיטבו נראה כמו ריקוד על הקיר – הגוף זורם בקצב אחיד לאורך המסלול, הידיים ישרות, הרגליים מתנדנדות מצד לצד לפי הצורך, והאגן מסתובב לפי כיווני האחיזות. נסו לרקוד את המסלול שלכם💎

lead climbing movement

וזה הכל?

לא בדיוק. 

חשוב מאוד לתכנן את המסלול ולמצוא את הפתרון הכי יעיל ונכון עבורכם לכל צעד וצעד. אם נפלתם אל תגלשו ישר למטה, עצרו ללמוד ולבדוק את הצעד שקשה לכם ואולי גם כמה לפניו. כדי לצלוח מסלול שקשה לכם לא מספיק לעשות כל צעד בנפרד, צריך לעשות כל צעד מספיק בקלות כדי להישאר מספיק רעננים לכל אלה שבאים אחריו.

למדו איך לנוח, להגיע אל האחיזה או המנח הנוח במסלול, לעצור ולהתמקם, להסדיר את הדופק, הנשימה והראש. היכולת לנוח ולהתאושש באמת באמצע מאמץ פיזי גדול היא יכולת מורכבת שיש לתרגל ולפתח. אם זאת, יש להיזהר מטעות נפוצה של מנוחות רבות מידי. אם עוצרים לנער את הידיים בכל אחיזה שלישית, המנוחה הופכת להתשה.

ואם כל זה לא עוזר, נסו לשתות מים. כאשר הדם שלנו סמיך הוא נע באיטיות ופעולת סילוק חומצת החלב גם היא מתעכבת.

על הילת ה"אונסייט"

"אונסייט" הוא ביטוי המגיע מאנגלית (כמו רוב השמות והביטויים בטיפוס) – On-Sight. בתרגום חופשי- על ראייה. משמעו, טיפוס מסלול לאחר הסתכלות בלבד. הניסיון הראשון על מסלול נקרא "פלאש"- Flash, אך באונסייט מדובר על פלאש שלפניו לא קיבלתם מידע על המסלול מלבד המידע אותו אתם מצליחים לפענח מהסתכלות על המסלול. אונסייט נחשב רק כאשר לא ראיתם אף אחד מטפס על המסלול לפניכם ולא קיבלתם "בטא" (טיפים, פיתרון לצעדי הטיפוס) ממישהו שעלה אותו.

אונסייט נחשב הדרך הקשה ביותר לסגור מסלול, ומטפס מנוסה תמיד יוכל להגיד לכם מה הדירוג הכי קשה שסגר ב"Red-Point" (אחרי עבודה על המסלול) ומה הדירוג הכי קשה שסגר ב On-Sight, שיהיה תמיד נמוך יותר.

המידע שאפשר לאסוף רק מהסתכלות על אדם אחר מטפס הוא עצום – איפה כדאי לאחוז, באיזה סדר, איפה הרגליים צריכות להיות בכל צעד ומאיזה אחיזה כדאי להקליפ או לנוח.

ואחרי שאתם עולים את המסלול, אתם לומדים בדיוק איך מרגישה כל אחיזה ומה הבטא המתאימה לכם, למבנה גוף ולסגנון שלכם. הניסיון השני, כבר הרבה יותר קל, ולכן נחשב פחות.

בתחרויות הובלה נבחנים על יכולת הפלאש בשלב המוקדמות, כאשר מקבלים רק ניסיון אחד על כל מסלול, אבל ניתן לראות את המתחרים האחרים עולים אותו קודם. בשלב הגמר נבחנים על יכולת האונסייט. מקבלים רק 6 דקות להסתכל על המסלול. ואז נמצאים ב"בידוד" עד שתורכם לעלות. בשלב הזה אי-אפשר לראות את המתחרים האחרים מטפסים או לדעת לאן הגיעו. המנצח הוא מי שהגיע הכי גבוה במסלול.

הידעת?

אדם אונדרה, שנחשב למטפס ההובלה הטוב ביותר בכל הזמנים.

הוא המטפס הראשון שסגר 9c, וגם הראשון והיחיד שעשה 9a+ בפלאש.

עד היום הוא סגר 40 מסלולים בדירוג 9a+, רק אחד מהם בפלאש.

בנוסף, הוא סגר 106 מסלולים בדירוג 9a, שלושה מהם באונסייט.

נכתב ע"י איילה כרם

היי! אני איילה, כרגע, ספורטאית, מאמנת וחיילת (בסדר הזה🙃) אני מטפסת מאז שאני בת 5.

מתאהבת בספורט הזה כל פעם מחדש, באתגרים שהוא מעמיד מולי, בשיעורים שהוא מלמד אותי.

בשנים האחרונות הספורט הפך להיות המקצוע שלי, אני משקיעה בו את כול כולי, כל שעה וכל בחירה.

אני רוצה להמשיך להתחרות בכל העולם, בתקווה להגיע יום אחד להתחרות גם באולימפיאדה!

אהבתם את הכתבה? נשמח אם תשתפו אותה =)

אתר קליימברס הוקם ומתופעל ע"י חברים בקהילת הטיפוס בשביל להחזיר לקהילה!

שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
No data was found

אהבתם? נשמח אם תשתפו.
אתר קליימברס הוקם ומתופעל ע"י חברים בקהילת הטיפוס בשביל להחזיר לקהילה!

שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter

תוכן עניינים

זה לא קורה הרבה, אבל מידי פעם גם אנחנו יורדים מהקיר.

וכשזה קורה, אנחנו מעדכנים את האתר בדברים סופר מעניינים ששווה לקרוא. רוצה לדעת כשזה קורה? אז עכשיו גם לנו יש ניוזלטר.. וכאן אפשר להרשם אליו.

רוצה לקבל עדכונים?

מבטיחים לא להגזים ותמיד לתת אפשרות להפסיק לקבל את העדכונים