בתרגום חופשי, Free Solo = לבד חופשי. וזה בעצם התיאור הכי מדויק – טיפוס לבד, ללא מאבטח, וחופשי – ללא הגנה.
טיפוס חופשי מתבצע ללא שום אבטחה, ונפילה משמעה, בדרך כלל, מוות.
בטיפוס בולדרינג, המטפס לא עולה לגובה רב ועל הרצפה מונחים קראשפדים (מזרנים גדולים שסוחבים על הגב) שיגנו על המטפס בעת נפילה.
בהובלה או ב"טופ רופ", המטפס עולה לגובה רב, אך מאובטח בעזרת חבל המחובר למאבטח שנמצא על הקרקע.
קיים גם סגנון טיפוס לא נפוץ במיוחד, שנקרא "Roped Solo" ומשמעו טיפוס יחידני שבו המטפס מאבטח את עצמו באמצעות רתמה, חבל ואמצעי אבטוח שונים.
ובטיפוס החופשי? לא דובים ולא יער – אין מזרונים, אין מאבטחים, אין חבלים.
זה המטפס והסלע, זוג נעליים, אולי שק מגנזיום. וזהו, פשוט מטפסים.
טיפוס Free Solo מסוכן?
כן, מאוד. מאוד מאוד.
מטפסי Free Solo בדרך כלל מטפסים מסלולים שהם "קלים" עבורם, ונמצאים עמוק בתוך תחום יכולותיהם.
הם גם עולים את המסלול בצורה מאובטחת תחילה, כדי להכיר וללמוד אותו. ובכל זאת, בין אם מתוך טעויות אנוש, התנתקות סלע מהקיר, מפגש עם חיה או שינוי במזג האוויר, מטפסי Free Solo רבים נפלו אל מותם.
העיקרון הראשוני בספורט אתגרי הוא דחיפת הגבולות, השתפרות והתקדמות.
ההתקדמות הזו נוצרת מתוך דחיפה תמידית של גבול ה"אפשרי", גבול דק שנחצה לעיתים קרובות, אם חוצים אותו על מסלול – נופלים, אם חוצים אותו באימון – נפצעים.
גם מטפסי Free Solo דוחפים את עצמם ושואפים לקדם את הגבול שלהם, אבל בשונה משאר הספורטאים, אם הם חוצים אותו – מתים.
אז… למה?
מטפסי Free Solo טוענים שבעת טיפוס חופשי הם מגיעים לידי שלמות, או מצב תודעתי של "זן". הצורך בביצוע מושלם מביא אותם לכדי היכולת להתרכז ללא הסחות ולבצע ללא שגיאות. גם הפשטות והמהירות שהטיפוס החופשי מציע מושכים מטפסים רבים.
מה אומרים בקהילת הטיפוס על הנושא?
בקהילת הטיפוס ישנו דיון ארוך על הסיכון הטמון בטיפוס החופשי, ולכן הלגיטימיות בפרסום שלו.
חברות שונות החליטו לבטל הסכמי חסות עם מטפסים שלטענתם עודדו לקיחת סיכונים.
מנגד, תמונות של מטפסים מבצעים טיפוס חופשי נפוצות מאוד ברשת ובמגזינים, כיוון שהמטפס לבדו על הסלע ללא שום איבטוח או הגנה יוצר תמונה עוצרת נשימה.
אוהבים טיפוס? זה סרט חובה
בשנת 2018 יצא הסרט הדוקומנטרי "Free Solo", שזכה לחשיפה עצומה ולפרסים רבים.
הסרט מתעד את מסעו של המטפס האמריקאי אלכס הונולד לכיבוש מצוק ה-"El Capitan" שבפארק יוסמיטי ב-Free Solo.
כנראה טיפוס ה-Free Solo הקשה בעולם.
הסרט מתעד את ניסיונותיו המאובטחים (והבלתי מאובטחים) של הונולד לנסות וללמוד את המסלול, לבחור את הדרך והזמן לבצע את המסלול.
הסרט גם עוסק בתגובות ובביקורות של הסביבה על הפרויקט המסוכן שהונולד לקח על עצמו, על השפעת צוות הצילום על בחירותיו וביצועיו של הונולד, לצד ההיסטוריה של הונולד, של הספורט ושל המצוק העצום "El Capitan" שגובהו קילומטר, ועליו נשברו שיאים בכל סוגי הטיפוס.
ספויילר? הטיפוס לקח לאלכס ארבע וחצי שעות, ובסופן, הוא הבטיח את מעמדו כמטפס ה-Free Solo הטוב בעולם.
סוגי Free Solo נוספים
ישנם סגנונות טיפוס נוספים ממשפחת ה- free solo, בהם סכנת המוות נמוכה יותר, ועם זאת, מידת האבטוח וההתערבות החיצונית נמוכה.
Deep-Water Solo
טיפוס חופשי ללא אבטחה שמתבצע מעל מקווה מים עמוק (או בריכה מלאכותית).
בעת נפילה המטפס נופל אל המים, נרטב, אך לא נפגע.
Free Base
הוא שילוב של טיפוס חופשי וקפיצת בייס (קפיצה מגובה רב עם מצנח).
כאשר המטפס נופל, או לחילופין מחליט לקפוץ, הוא פותח את המצנח וככה (בתקווה) מביא את עצמו לנחיתה בטוחה.
High-Ball
זה בעצם תחום הביניים בין בולדרינג לטיפוס חופשי, כאשר ההפרדה היא רק בגובה המסלול, ואין קו או הגדרה ברורה.
מסלול שאינו עולה על 5 מטרים בדרך כלל מוגדר כבולדר, ומסלול מעל לגובה של 9 מטרים כבר נחשב טיפוס חופשי.
בין לבין, המסלול מוגדר "High Ball", בו בדרך כלל משתמשים בערמה של קראשפדים לריכוך הנפילה, אך גם היא לעיתים לא תצליח למנוע פציעה חמורה.
שימו לב – אין בכדי הכתבה הזו לעודד או לתמוך בביצוע טיפוס חופשי.
